התיקון לחוק להגנת הכבוד הלאומי, שעבר בפרלמנט הפולני, והקובע כי מי שיטען כי לעם הפולני היה חלק בפשעי הנאצים ייענש — עורר דיון ער על החלק שמילאה פולין בשואה. ברקע הדיון מצוי זיכרון האנטישמיות שהשתוללה בפולין לפני מלחמת העולם השנייה, המשיכה לתסוס בה בשנות המלחמה, ולא כבתה גם אחריה, משהתגלה שלא כל יהודי פולין הושמדו בשואה. את הדברים פרסם משה ארנס, שר החוץ לשעבר ושר הביטחון לשעבר בעיתון ‘הארץ’.
עם זאת, חשוב להבחין בין ההתנהגות של פולנים יחידים, או קבוצות, לבין התנהגות הממשלה הפולנית הגולה בלונדון והארמייה קריובה (צבא המולדת — AK) בעת המלחמה. ממשלת פולין, עד תבוסת צבא פולין, והממשלה הגולה לאחר התבוסה לא רק שלא שיתפו פעולה עם הגרמנים — הן לחמו בהם עד סוף המלחמה. הארמייה קריובה, בפקודת הממשלה, קיימה קשרים עם הארגון היהודי הלוחם (אי”ל) בהנהגת מרדכי אנילביץ’ — אחד משני ארגוני המחתרת היהודיים בגטו ורשה — וסיפקה לו כמות קטנה של אקדחים.
לוחמי ארגון ההתנגדות השני, אצ”י (הארגון הצבאי היהודי — ZZW), בראשות פאבל פרנקל, שפעל בגטו ורשה, הודרכו בידי חבר המחתרת הפולנית, שגם העביר להם נשק. המחתרת הפולנית הסוציאליסטית וצבא העם (AL) נקטו פעולות מקומיות של תמיכה במרד גטו ורשה. למעשה, הפולנים היו היחידים שהעניקו סיוע כלשהו ללוחמי הגטו. בעלות הברית — ארה”ב, אנגליה ובריה”מ — התעלמו ממרד גטו ורשה.
ממשלת גרמניה, שנתמכה על ידי העם הגרמני, היתה זו שביצעה את השואה. אך בחיסול יהודי אירופה היא הסתייעה בממשלת רומניה, שפקדה על הצבא הרומני — כשזה הצטרף לצבא הגרמני בהתקפתו על בריה”מ ביוני 1941 — להשמיד את האוכלוסייה היהודית באזורים שכבש, כולל באודסה. בהתאם להערכות, הרומנים היו אחראים למותם של מאות אלפי יהודים.
הממשלה הצרפתית, אחרי תבוסת הצבא הצרפתי, ממשלת הבובות הסלובקית והממשלה ההונגרית שיתפו כולן פעולה עם הגרמנים ושלחו את היהודים שחיו בארצותיהן אל מחנות ההשמדה. ארגונים שהקימו האוכלוסיות המקומיות באחדות מהמדינות שנכבשו על ידי הגרמנים השתתפו בהתלהבות בחיסול קהילות יהודיות שלמות. אלה היו הליטאים, הלטבים והאוקראינים. יחידות ליטאיות ולטביות, תחת פיקוד הגרמנים בגטו ורשה, גירשו יהודים מבתיהם והעלו אותם על רכבות לטרבלינקה בחודשי הגירושים הגדולים של קיץ וסתיו 1942. הן גם נעזרו ב”משטרה היהודית”, שפעלה על פי פקודות שקיבלה מהגרמנים.
פולנים הלשינו לגרמנים על יהודים שניסו להתחזות לפולנים, והפכו את הניסיון לשרוד מחוץ לחומות הגטו למסוכן ביותר. בגטו עצמו סייעה המשטרה הפולנית, שפעלה לפי פקודות הגרמנים, בשמירת הסדר וגירוש יהודים לקרונות ששילחום לטרבלינקה. אך חשוב לזכור: הממשלה הפולנית והצבאות המחתרתיים הפולניים לחמו בגרמנים. זה ההבדל בין פולין למדינות אירופה אחרות שכבשו הגרמנים. ייתכן שזאת הסיבה לרגישות ממשלת פולין לטענות על השתתפות פולנית בשואה. האשמות אלה אינן צודקות. ועם זאת, החוק שעבר בפרלמנט הפולני הוא מרחיק לכת ומסכן את חופש הביטוי והמחקר בכל הנוגע לרצח יהודים על אדמת פולין, ולכן חשוב לשנותו.
