הקרנת הסרט “ברוש לבדו” תתקיים בקושלין, ביום רביעי, 5 בספטמבר, בשעה 10:00 בבוקר במסגרת אירוע אינטגרציה – תחרות בינלאומית של סרטים העוסקים באנשים עם מוגבלויות. הבמאית אריאלה אלוש תשמח לראות אתכם באירוע. לא תפרגנו?
מאת: שחר אלקיים
הסרט “ברוש לבדו” מאת אריאלה אלוש (באנגלית Copy Brad Pitt, 60 דק’, עברית/רוסית) מספר על אלדר יוסופוב, כותב ויוצר סרטים, שבגלל שיתוק מוחין מלידה הוא לא מדבר וכל התקשורת שלו עם העולם נעשית באמצעות לוח אלפביתי. כשאחותו עוזבת את הבית אלדר מרגיש נבגד, והוא יוצא למאבק נגד משפחתו וסביבתו הקרובה כדי לזכות בעצמאות כמו כל אדם אחר, ולקבל הכרה כיוצר. זהו מעין מסע התבגרות של אדם נכה שתופס את עצמו כגיבור-על ומשתוקק שהחברה תעניק לו הזדמנות להיות חלק ממנה, כשמתחת לכל זה ישנו הרצון למצוא אהבת אמת.
על הפסטיבל
פסטיבל הסרטים ‘אינטגרציה’ (“אני ואתם”) העוסק באנשים עם מוגבלויות, יפתח, זו השנה ה- 15 בשבוע הבא (4-8 בספטמבר) בקושלין.
הפסטיבל האירופאי אינטגרציה הפסטיבל אתה ואני יבוא למרכז הקולנוע. במהלך הפסטיבל מוענקים פרסים ליוצרים בקטגוריות: סרט עלילתי, סרט דוקומנטרי וסרט חובבים שיוצריו הם אנשים עם מוגבלויות.
מטרת הפסטיבל לעודד אינטגרציה של אנשים עם מוגבלויות בחברה ולעורר מודעות לצרכים המיוחדים שלהם. הפסטיבל, נוגע בסוגיות קשות ובלתי צפויות, מהסוג שאינו מספיק נוכח בדיון הציבורי ומאפשר לפרוץ מחסומים וחסמים.
הבמאית אריאלה אלוש תגיע לפולין להקרנה של סרטה, ובאמצעות ‘זמן פולין’ היא מזמינה אתכם לבוא ולהנות מאירוע מיוחד במינו. כן, יש לכם הזדמנות מצויינת להנות מסרט טוב וגם לקחת חלק באירוע חשוב.
איך הגעת לסיפור הזה?
באמצע החיים, בגיל 32, החלטתי לחזור לספסל הלימודים ולעשות תואר שני בקולנוע. את אלדר פגשתי במסדרונות החוג לקולנוע של אוניברסיטת תל-אביב, כשלמדתי לתואר שני. הוא התנדנד לעברי עם עיניים נוצצות וחיוך קבוע על הפנים, שלא ידעתי אם הוא עווית של נכים או שהוא פשוט שמח לראות אותי. אז בהתחלה נרתעתי ממנו. מאוחר יותר, על סט צילומים של אחד מסרטי הסטודנטים לקולנוע, הופתעתי לראות שוב את אלדר על הסט, ולהבין שהוא זה שכתב את התסריט ואף משחק את עצמו בסרט הקצר. זה היה מרתק! בסוף יום הצילום שאלתי אותו אם יהיה מוכן שאתלווה אליו בביתו עם מצלמה. בהתחלה הוא חשש, אבל אחר כך נענה לאתגר.
נראה שמעבר לסיפור המרגש, הייתה לך התמודדות לא פשוטה בעשיית הסרט. עד כמה המוגבלות של הגיבור שלך תרמה, או הפריעה, ליצירה הקולנועית שבו?
במהלך צילומי הסרט נחשפתי לעולם שלם של התמודדות יומיומית של אדם שלא מדבר. נדהמתי לראות מה נמצא במוחו מעבר ל”חומות” “שיתוק המוחין” הפיזי, והבנתי שהוא כמוני וכמו כל אדם שאני מכירה. יש לו רק מכשול פיזי שמונע ממנו כל מיני דברים, כמו להחזיק כוס קפה או לבטא את רגשותיו בעל פה. לכן לא הייתה סיבה שאתייחס אליו ברתיעה או להבדיל, ברחמים. לכן לא “נזהרתי” עם המצלמה מולו וגם לא “דחפתי” איפה שלא חשבתי שהסיפור מצריך.
אך האתגר מול אלדר במציאות הציב בפניי אתגר קשה עוד יותר מול שולחן העריכה: איך אני מעבירה לצופה דמות “גיבור”, שבמונחים הוליוודיים נחשב לא אסתטי, וגם בכל מונח אחר- הוא לא מדבר. אז חשבתי שאת עניין ה”לא-מדבר” כבר פתרו בהוליווד בשנות ה-30 עם הסרט האילם, ואת עניין ה”לא-אסתטי” אני אוכל לפתור רק אם אצליח להנגיש את עולמו הפנימי היפהפה בדרך הכי אותנטית שאוכל. רציתי לשמש לו “מגבר”, לגלות לעולם את הקול היוצר המשעשע והמפתיע שלו, לא בגלל שהוא עקום, אלא בגלל שהוא יצירתי ומצחיק בטירוף.
אחרי אינסוף שעות של שבירת הראש בחדר העריכה, נמצאה הדרך. הבמאית שבי הייתה מאושרת. העורכת שבי פחות, כי היה צריך לערוך ראיון שמתנהל על לוח תקשורת במשך שעתיים ולהוציא ממנו חצי דקה בלי להתיש את הקהל. חשבתי לעצמי, שכמו שאני פיתחתי סבלנות להקשיב אחרת במשך הצילום- ומצאתי אוצר, כך אמצא דרך להעביר את האוצר הזה גם לקהל.
ובאמת, כשאני עושה הרצאות עם הסרט, הכי מדהימות אותי תגובות של ילדים: לגיבור, למוגבלות שלו ולדרך שבא הוא מבטא את רגשותיו ומתמודד עם הכל. אני מתרגשת כל פעם מחדש לראות איך ילדים בקהל מרותקים לסיפור ומקבלים השראה מהגיבור שלו. אז לפי תגובות הצופים עד עכשיו לסרט, כנראה שהצלחתי עם העברת המסר.
איך באמת שורדים כל כך הרבה שעות צילום בחברת אדם מיוחד כזה? רואים בסרט רגעים מאוד אינטימיים וחושפניים שלו ושל המשפחה שלו. איך הצלחת להגיע אליהם כך?
דווקא בגלל הקשיים שנערמו בפנינו במהלך העבודה על הסרט- לאלדר היה קשה להצטלם לאורך שעות ארוכות כי זה מאמץ פיזי עבורו, לי היה קשה “להקשיב” באופן שבו הייתי צריכה בזמן שצילמתי – נוצר בינינו קשר מאוד מיוחד. כמו בזוגיות, בזכות הנחישות של שנינו להתגבר על פחדים ומכשולים ובעקבות האינטימיות הטבעית שנוצרת כשצוללים יחד לחפש אמת פנימית – נוצר קשר שאינו רק קשר בין במאית-שחקן או גיבור-מתעדת. נוצר קשר של אהבה וחברות כנה עם אלדר ומשפחתו – שאני בטוחה שיישאר לנו עוד שנים רבות. ההורים שלו, אחותו, הם אנשים מדהימים, שאני לא יודעת אם הם ידעו את זה עד שהראיתי להם את עצמם בסרט. באופן אישי, מעבר להצלחת הסרט ויכולתו להשפיע על קהלים שונים, אני מרגישה שזכיתי להיות חלק מחוויה אנושית-משפחתית מדהימה.
יש לסרט גם גרסה קצרה שהוקרנה בפסטיבל קאן לפני שנה, ואף זיכתה אותך בפרס “הסרט הזר הטוב ביותר” בפסטיבל קולנוע דוקומנטרי בהוליווד. מה הייתה החשיבה מאחורי יציאה לאור עם שתי גרסאות לסיפור?
האמת שזה לא תוכנן כך, ומעז יצא הרבה מתוק. הסרט מראש היה אמור להיות באורך של שעה, כי זה סיפור עם הרבה משאלות לב ודרך מסוימת שהגיבור היה צריך לעבור עד ה”הולי גרייל” שלו. בזמן העריכה פנו אלי מאוניברסיטת תל אביב שהיו רוצים לשלוח את הסרט לפסטיבל נכים בברזיל, והרגשתי שלא אספיק להשלים את העריכה. אז גזרתי גרסה קצרה רק לצורך הפסטיבל בברזיל, וקראתי לסרט הקצר “INDIE-CAPPED” שזה כמו Handicapped, רק כזה שרוצה להיות עצמאי, ומי ש”שובה” אותו תחת הגדרת הנכות אלה אנחנו, “הבריאים” בחברה. לא תיארתי לי שהסרט הקצר יצור כזה עניין אחר כך ויעמוד בזכות עצמו על השטיח האדום בקאן.
אחר כך המשכתי לערוך את הגרסה המקורית, בתמיכתן של קרן “גשר” לקולנוע רב תרבותי וערוץ “יס-דוקו”, עד שנוצרה הגרסה הנוכחית של הסרט, שאותה נקרין בפסטיבל הנכים בפולין.
למה הסרט בגרסתו האנגלית נקרא”Copy Brad Pitt” ? כי זה ציטוט של הגיבור הנכה באחד הרגעים הכנים שלו בסרט, שבו הוא אומר שהוא בכלל מרגיש כמו בראד פיט, ואלה אנחנו, האנשים ה’רגילים’ בחברה, שלא יודעים להבחין בכך. אהבתי את המשפט הזה כי הוא שם את ה”אלטר אגו” של הגיבור באומץ על השולחן, ומלווה את הפער שבין פנטזיה למציאות לאורך כל הסרט.
ומדוע “ברוש לבדו” בעברית?
אהה, זה מתוך רגע ממש נחמד שקרה לנו… אבל אני לא אהרוס לכם. בשביל זה תצטרכו לראות את הסרט. מה שבטוח זה שמאז שהסרט יצא לשידור, ה”ברוש” כבר בכלל לא לבד וחייו השתנו לחלוטין.
הקרנת הסרט “ברוש לבדו” תתקיים בקושלין, ביום רביעי, 5 בספטמבר, בשעה 10:00 בבוקר במסגרת אירוע אינטגרציה – תחרות בינלאומית של סרטים העוסקים באנשים עם מוגבלויות.
הסרט ילווה בכתוביות בפולנית.
אתם מוזמנים לשתף את הכתבה בין ישראלים / דוברי עברית שנמצאים בפולין או בין חבריכם דוברי הפולנית. הם יודו לכם!
