צאצא יהודי ליוצאי גדנסק תרם מזכרות למוזיאון בעיר

עידו כץ, צאצאיהם של תושבי גדנסק שעזבו את העיר לפני המלחמה, העביר מזכרות משפחתיות למוזיאון גדנסק: מסמכים, תמונות ומדליות של קרובי משפחה.

עידו כץ הוא צאצא של משפחות כץ ופרידברג, שחיו בגדנסק לפני המלחמה. השבוע הוא העביר למוזיאון גדנסק עשרות מזכרות משפחתיות, בהן תצלומים של בית הכנסת הגדול בגדנסק, כולל תמונות נדירות שצולמו בתוך המבנה.

סבא רבא של כץ, איזדור פרידברג ואשתו ברטה התגוררו בגדנסק, ברחוב מריאקה. איזידור היה זגג ובזמן מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני. הוא נלחם ברומניה, נפצע שלוש פעמים – והוא מתועד בספר צבאי שנמסר, בין יתר המסמכים והמזכרות, למוזיאון גדנסק.

בשנת 1917 עברו איזידור וברטה לבית ברחוב פודוויל פריזדמייסקי וב- 1939 נשלחה ברטה לגטו ורשה. איזידור מצא את מותו בגדנסק. עידו כץ לא יודע היכן הסבא רבא שלו נקבר והוא עדיין מחפש את קברו. לדבריו, ברטה פרידברג היתה בגטו בוורשה עד 1942. קרוב לוודאי שהיא מצאה את מותה באושוויץ.

הסבים והסבתות של עידו כץ היו ארנה וסאלום כץ, שעזבו את גדנסק ב -1934, כשהתחילו הפרעות כנגד היהודים. הם עלו לפלשתינה ולקחו איתם מזכרות משפחתיות.

בין המסמכים ששמרו עמם בני הזוג: תעודת הנישואין של סבו של כץ שנישא ב- 1925 בבית הכנסת הגדול בגדנסק.

במהלך המלחמה ניסו בני משפחת כץ למצוא את קרוביהם שנותרו בגדנסק דרך הצלב האדום אולם ללא הצלחה.

ולדמאר אוסובסקי, מנהל מוזיאון גדנסק, אמר השבוע לאתר האינטרנט Wybrocza.pl, כי הוא סבור שהמסמכים והתמונות שמסר להם עידו כץ יכולים להחזיק תערוכה נפרדת.

“בתחילה היה לנו מידע על כמה מזכרות”, סיפר אוסבסקי, “אבל עידו כץ הפתיע אותנו כאשר הגיע עם בניו ובידיהם ארכיון המתעד את חייהם של תושבי גדנסק בעבר, וכן עדויות על ניסיונותיהם למצוא את קרוביהם ב- 1942 וב- 1943”.

לאחר המלחמה ביקשה המשפחה להשיג דרכון פולני או גרמני אולם בקשתם נעתה בסירוב. הגרמנים לא מעניקים אזרחות לתושבים לשעבר של העיר החופשית גדנסק, ואילו הפולנים לא מעניקים אזרחות למי שאבותיהם שירתו בצבא הגרמני או בצבא הישראלי.

כאשר נחשף עידו כץ למזכרות ולמסמכים שהותיר אחריו אביו ולאחר שלמד על חשיבותם, הוא בחר למסור את האוסף כולו למוזיאון גדנסק. “במקום הזה הם יישמרו לדורות הבאים” אמר כץ והוסיף: “המשפחה שלי לא חזרה שוב לגדנסק לאחר המלחמה. אני כאן בפעם הראשונה ואני מאוד אוהב את העיר. בישראל אני עובד כסוכן נסיעות, אחרי הביקור הזה אני אמליץ על פולין כעל יעד תיירותי ללא קשר לשואה”.

ב- 1933, לאחר הבחירות ללשכה העממית של גדנסק, שבה זכתה המפלגה הנאצית ב- 50% מהקולות, החלו הנאומים הראשונים נגד התושבים היהודים. עורכי דין, רופאים, שחקני תיאטרון וסטודנטים הורחקו מהקהילה. בקיץ 1935 התקיימו התקפות מאורגנות על חנויות בבעלות יהודים והוקצה מקום נפרד לפעילותם של מעט השווקים היהודיים שנותרו בעיר. כשנה לפני פרוץ המלחמה נאסר על המיעוט היהודי בעיר להכנס לתיאטראות, לבתי הקולנוע ולבתי מלון.