הפולנים היו היחידים מעמי אירופה הכבושה שנלחמו בנאצים ולא שיתפו איתם פעולה צבאית. רק הם לא התגייסו לוורמאכט – הצבא הנאצי – והיו הראשונים להקים מחתרת שנלחמה בהם בפולין ומחוצה לה.
הלקח העיקרי מפרשת המסמך הישראלי־פולני הוא שיש לנו הרבה פערי ידע ביחס לשואה. אנחנו מציינים 80 שנה לוועידת אוויאן, שהתקיימה ביולי 1938 והוקדשה לבעיית הפליטים היהודים בגרמניה הנאצית.
32 מדינות העולם החופשי סירבו להגדיל מכסות כניסה ליהודים הנמלטים, ודחו כל פתרון למצוקתם. נציגי היהודים, כולל שליחי היישוב יהודי, לא הורשו לשאת דברים בוועידה! כך נחתם גזר דין מוות למיליוני היהודים באירופה. המשטר הנאצי היה מוכן אז לגרש את היהודים שבשטחו. לא היה לאן. ההחלטה על “הפתרון הסופי” התקבלה רק ב־1942.
הגיע זמן להודות שלמדינות הקואליציה האנטי־נאצית באותה תקופה יש חלק בהשמדת ששת המיליונים. זה חלק מזיכרון השואה: תהליך הבגידה והפניית הגב ליהודים בידי העולם הנאור. זה לא נגמר בוועידת אוויאן אלא נמשך כמעט כל ימי המלחמה.
הפולנים היו היחידים מעמי אירופה הכבושה שנלחמו בנאצים ולא שיתפו איתם פעולה צבאית. רק הם לא התגייסו לוורמאכט – הצבא הנאצי – והיו הראשונים להקים מחתרת שנלחמה בהם בפולין ומחוצה לה.
הצרפתים, הרוסים, האוקראינים, הליטאים, ההולנדים, הרומנים… אפילו הערבים הפלשתינים – שירתו ביחידות אס.אס שונות. הפולנים לא. הם הקימו ממשלה גולה בלונדון, שלצד פיקודה על המחתרת ניסתה ליידע את בעלות הברית על השמדת היהודים בפולין.
עוד ב־1942 הפולנים פרסמו דו”ח מפורט ראשון על “טבח היהודים”. בין חברי הממשלה הפולנית הגולה היו יהודים. הבולט שבהם – שמואל (שמול) ציגלבוים, מראשי תנועת ה”בונד” בפולין. הוא עצמו “זכה” להגיע לגטו ורשה, והוברח החוצה לספר לעולם על המתרחש.
הוא נפגש ראשון עם שליח המחתרת הפולנית יאן קארסקי, שהסתנן לגטו ורשה ולמחנה בלז’ץ והביא עדויות ממקור ראשון על הטבח. ציגלבוים וקארסקי – בתמיכת הממשלה הפולנית הגולה – ניסו בפגישות רבות עם מנהיגי העולם לפעול להצלת היהודים. לשווא.
בלחץ הפולנים התקיים ב־19 באפריל 1943 מפגש המשך לוועידת אוויאן – “ועידת ברמודה” – שבה חזרו בעלות הברית ודחו כל פתרון לבעיית היהודים הנטבחים באירופה. בצירוף מקרים מצמרר החל באותו יום חיסול גטו ורשה והמרד.
לאחר שנודע לו על כישלון הוועידה ועל תחילת חיסול הגטו – כולל מותם של אשתו ובנו – שם שמואל ציגלבוים קץ לחייו בלונדון. במכתב שהשאיר האשים את בעלות הברית בבגידה בעמו. הוא קיווה שמותו יזעזע את העולם. לשווא. הפולנים זוכרים את ציגלבוים. ב־2001 עשו סרט עליו. אינני זוכר שהסרט הוקרן בישראל ונכנס לתוכנית הלימודים.
הזיכרון הסלקטיבי ביחס לפולין בשואה מרעיל לא רק את יחסינו עם ממשלת פולין; הוא פוגם ביכולתנו להבין את ההיסטוריה, לקרוא את ההווה ולהיערך לעתיד.
כתב: מיכאל לובוביקוב
